פרהאט לא יכול היה לסלוח לאמו על כך שאפשר לדודו, בגיל 12, לשים נשק בידיו. מאז קרא פרהט לאמו רק בשמה.
הפצעים של פרחת כאבו ודיממו. בגיל 12 אביו נהרג מול עיניו, הוא עצמו נאלץ להסתדר עם הרוצח, ואז הוא נלקח מביתו, שם הכל הזכיר לו את נז'דט.
לעתים קרובות אומרים שהזמן מרפא. אבל מבחינתו של פרחת, הזמן שיחק נגדו. הוא לא הצליח להתמודד עם הכאב הזה, ולאחר מכן הוא גילה שהרוצח בנז'דט אסלן הוא אביו שלו.
פרחת לא הצליח להבין ולסלוח ליטר אסלן ולא רצה לראות אותה בביתו. לכן לא התאפקתי כאשר אספה את חפציה והחליטה לעבור ליגית.
פרחת לא ניגש לאמו, גם כשהתעלפה מול כולם. העבירה שלו הייתה כה גדולה.
עם זאת, גולסום לא יכול עוד לשתוק. היא סיפרה לפרתה שאמם חולה קשה. והוא מסרב להתייחס אליו, בהתחשב בעונשו על חטאים. והכל בגלל עקשנותו וקשיחותו.
גולסום לא ידעה שנאמיק הוא אביה של פרחת, ולכן היא לא הבינה מה עשה יטר, שפרת 'נשא בה טינה כל כך הרבה שנים.
דברי אחותו, ואחרי דבריו של אסלה, תקועים עמוק בלב פרת. הוא לא יכול לישון כל הלילה, ובבוקר הלך ליגית.
פרהאט ניגש אל יטר ואמר שהיא לא יכולה להפוך לאמא שלהם, אבל הגיע הזמן להפוך לאחת. היא חייבת להם - לו, לגולסום ויגית ועכשיו זה לא הזמן להיכנע. עליה להמשיך את הטיפול ולשמור על נכדיה.
פרהאט הצליח לסלוח לאמו ואף לחבק אותה. יטר חזר לאחוזה והמשיך בטיפול.
