הורים מודרניים מואשמים לעיתים קרובות בילדותם. למה זה קורה? כי הם חוטאים עם הגנת יתר וממש לא יודעים להוציא נכון על ילדיהם. נראה לרבים שילדים צריכים להתפנק ושהם לא מבינים כלום בחיים עד גיל 18. אבל האמנם? ברור שלא!
ישנם הורים שעל פי התנהגותם אינם מאפשרים לילדיהם להתבגר. ניתן לחלק אותם לשלושה סוגים:
סוג ראשון: הורים משלמים על הכל
אנחנו מדברים על אותן אמהות ואבות שמאמינים שילדים מפנקים יכולים וצריכים להיות. אנשים כאלה מוכנים לקנות את צאצאיהם בלחיצה על משהו שנכנס להם לראש. הם אפילו לא חושבים שכך הם הופכים את ילדיהם לחסרי אחריות. יש בחורים שלא מעריכים את היתרונות שיש להם. בואו נגיד שזה מצב עם טלפון. הם קונים מודל מהודר לילד, אבל הוא איכשהו מטפל ברשלנות בדבר. הוא יכול להפיל אותו 10 פעמים ביום, הוא כבר גירד את זכוכית המגן, זורק את הטלפון על השולחן בדפיקה. הכל בשל העובדה שהוא לא מעריך את היתרונות הללו. כשהטלפון מפסיק לעבוד או הופך לבלתי הולם, ההורים בהחלט יקנו לו חדש.
זה סוג זה של הורה שלא מאפשר לילדים להתבגר. הם לא מבינים כמה קשה נותנים כסף, הם לא יודעים. כמה זמן לוקח לעבוד לקנות טלפון יקר ודברים אחרים. אמא ואבא תמיד משלמים עבורם. ואגב, ישנם הורים שמשלמים על הכל עבור ילדים בוגרים, והם יושבים בשמחה על צוואר אבותיהם, וכבר מתחילים לדרוש בחוצפה לדרוש את פרנסתם.
סוג שני: ההורים לא מכינים ילדים לעתיד
לרוב, נוצרות בעיות בסוגיות פיננסיות. כן, ילדים בגיל העשרה עדיין לא מרוויחים ונתמכים באופן מלא על ידי הוריהם. אבל, הם מקבלים גם דמי כיס, ואיך להוציא אותם: על מה, איפה, כמה - הילדים עצמם חייבים להחליט. ומה איתנו? אמא עד גיל 18 מסובבת כריכים לצאצאיה לבית הספר, היא עצמה קונה לו חטיפים ופירות. כתוצאה מכך הילד פשוט אומר לאם: אני צריך את זה, והאם מחליטה הכל בעצמה.
נושא הכסף חשוב מאוד. כמובן, כעת אנו יכולים לומר שמבוגרים רבים אינם מאומנים באוריינות פיננסית, ובמקרה כזה, מה אנו מצפים מילדים? אבל צריך ללמד את ילדיך לחסוך, להוציא בחוכמה, להסביר שאתה צריך לקנות קודם כל מה שאתה צריך ואז לספק את הגחמות שלך.
סוג שלוש: ההורים אינם מתייחסים לילדים מבוגרים כמו למבוגרים
כמובן, טוב שאתה מודאג מהילד שלך, עוזר לו בשיעורים, מתעניין עם מי הוא מתקשר. אבל אתה לא יכול להפוך את הדאגה שלך למגן יתר. מצב כזה. הילדה כבר חגגה את ילדה בת הארבע עשרה, אך אמה לא שחררה את אחיזת האפוטרופוס שלה. בכל פעם שילד יוצא מאיזשהו מקום, עליו לכתוב לאמו הודעת טקסט, כמו: "עזב", ברגע שהילד מגיע למעגלים, לבית הספר או למשהו אחר, עליו לכתוב: "הגעתי לשם." ויהיה לה מערכת יחסים כזו עם אמה בגיל 20 ובגיל 30, האם תשלוט בכל צעד של בתה, ותהיה מודעת למה שהיא אכלה, לאן היא הלכה ואת מי היא ראתה!
תוכלו לשאול את ילדכם מה הוא רוצה לארוחת ערב ואז לבשל אותה. ייתכן שאתה תוהה איך עבר היום שלו, את מי הוא ראה, איזה ציונים הוא קיבל. אבל אתה לא צריך להתנשא על צאצאיך כמו תינוק! אתה רק עושה לו שירות רע בכך שאתה לא נותן ולו הזדמנות ולו ולו להחליט בעצמך ולהתבגר באופן כללי!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/3-tipa-roditelej-kotorye-ne-dajut-svoim-detyam-povzroslet.html
