כנער הייתה לנו חברה, 6 בנים וחמש בנות. הכרנו מהעריסה ולעתים קרובות התכנסנו. בעונה החמה הם שרו שירים עם גיטרה בפארקים, ופשוט שוחחו. בעונה הקרה, כמו רוב הילדים והמתבגרים של שנות ה -90, התכנסנו במסדרונות.
והיה בינינו בחור אחד שתמיד התעניין מאוד עם הבנות. יותר מעניין מהחבר'ה. הוא הבין אותנו, זה לא היה כמו אצל בחורים אחרים. מילדות הוא היה קרוב יותר לחלק הנשי, מה שנקרא הקהילה שלנו.
תמיד חשבנו שזה בגלל שהוא היה מאוהב באחת הילדות. איכשהו הוא תמיד הביט בה באופן מעורפל ותשומת הלב אליה תמיד הייתה יותר מאשר לחברים האחרים שלנו. אבל, היא לא גמלה.
הבחורה הזו יוצאת עם בחור אחר מהחברה שלנו מאז שהייתה בת 12. הם היו הראשונים אחד של השני, בכל המובנים, והם תמיד ישבו אחד ליד השני והתכרבלו. הגיבור שלנו (שהיה קרוב מאוד לבנות) הלך לעיתים קרובות עם הזוג הזה ו"פתר "את הסכסוכים שלהם ותמך בנערה בכל דרך אפשרית, אם למשל הם נשבעו. אם היא בכתה, הוא היה הראשון שרץ לנחם אותה. כולם רגילים לזה, אפילו החבר של החבר שלנו.
ובכן, אתה מבין איך זה נראה? כולנו היינו בטוחים שהוא מאוהב בה מעל הראש, זה פשוט לא הדדי.
זה לקח 5 שנים, והזוג שלנו, למרות התחזיות, התחתן. שנה אחר כך נולד להם בן, והבחור הזה עדיין הסתובב איתם, עזר להם עם התינוק, טייל איתו ובילה את כל זמנו הפנוי במשפחתם.
במשך כל השנים הוא מעולם לא דבק בחברנו ואף לא רמז על שום רגשות. החבר שלה התפטר כל כך שהאחיד הזה היה לידם, שהיעדרו גרם לאי נוחות. הוא היה כמו בן משפחה. כזו המשפחה הלא שגרתית.
וכך, כשלזוג שלנו היה מחלוקת, באותה תקופה בנם כבר היה בן 6, החבר שלנו החליט לעשות הכל. ובפגישתנו הבאה החליטה, כביכול, "לנסוע" אל ה"בחור "הזה שנמצא תמיד בקרבת מקום. אגב, כולנו היינו די שיכורים באותה תקופה.
לדבריה, כשהחלה לפלרטט איתו ולהתחבק אליו, הוא התחיל להתנהג בצורה מוזרה. הוא התרחק ממנה, הייתה תחושה שכל זה מגעיל אותו. אולם בדרך כלל הם יכלו לשבת זה לצד זה שעות. אבל כשמדובר בתקשורת הדוקה יותר, הוא פונה.
חבר שאל בצחוק: שמע, טוב, אתה מטריד אותי כל כך הרבה שנים, בואו נשכר אותך כמו שצריך, בעלי ואני כבר הגשנו בקשה לגירושין, עכשיו זה אפשרי.
עליה הוא ענה לה: לא הצלחתי אחריך. אני אוהב את בעלך.
לומר שהיא הייתה המומה זה לא להגיד כלום. המצב קרה לפני 15 שנה ובאותה תקופה כל הדברים האלה היו מאוד פרועים, לא נכונים ולא היה נהוג לדבר על זה.
למחרת כולם התנהגו כאילו כלום לא קרה, הם התקשרו באותו אופן, אבל כולם הבינו שחל פילוג בחברה וכי זה לא יהיה כמו קודם.
בני הזוג שלנו התגרשו, וחברם מצא את הכוח להתוודות בפני כולם בהתמצאותו, ולמען האמת, הפחיד מאוד את החצי הגברי של חברתנו, במיוחד את בעלה לשעבר של חבר. כבר סיפרו לו על התחושות שיש לחברנו הסודי כלפיו.
עכשיו אנחנו ממעטים לתקשר, אבל ברשתות החברתיות אני רואה שחברנו הלא שגרתי חי עם גבר. והגבר הזה נראה כל כך כמו בעלה לשעבר של חברנו שזה הופך להיות מפחיד.
אז אני חושב, האם יש הרבה גברים כאלה שהצליחו להודות בפני עצמם ואחרים בהעדפותיהם? אחרי הכל, היחס שלנו לגברים כאלה עדיין מאוד מעורפל ודי שלילי או חיובי בצביעות.
אתה חושד שמישהו מחבריך הומו? או שאולי מישהו התוודה ועכשיו חי עם מצפון נקי, ברוגע ובשמחה?
