יש לנו מכר אחד שלמעשה הלך להתגורר ביער, ולמעשה לא מופיע בעיר. והעניין הוא שהיה לו בעיה גדולה ב -2010. הבן הקטן נחנק בעריסה, ואשתו לא יכלה להתמודד עם צערה, וקפצה מהקומה העשירית. הסיפור עצוב. אני זוכר איך הוא הלך שחור יותר מענן במשך שישה חודשים, הפסיק לתקשר עם אנשים, גידל זקן. היינו מודאגים ממנו מאוד, אבל כל כך קל לגשת אליו ולומר: "הכל יהיה בסדר, אתה, החיים נמשכים!" - איש לא העז.
כמובן, הם חצו דרכים לכמה ענייני משק בית. הוא התחיל להתעניין בציד ובדיג, קנה אקדח, התמודד לדוג, ולעתים קרובות החל להיעלם ביער, ואז על האגם. ואז הוא עזב לגור ביער לגמרי, מכר את הדירה, קנה לעצמו את כל מה שהוא צריך ונעלם.
מיתרונותיה של הציוויליזציה, יש לו בגדים ונעליים אטומים למים, מחסניות ואקדח, מברשות שיניים. זה מפתיע, אבל הוא מכין את האש בעצמו, הוא גם מקבל אוכל בעצמו, בלי רדיו, טלוויזיה, נגן, טלפון, כמעט בלי קניות. הוא לא מזמין אף אחד לבקר אותו, וגם הוא עצמו מעולם לא ביקש זאת.
הוא עשה לעצמו צריף, במו ידיו, וחי בו. וכך מגיל 11, ואז נעלם לגמרי. מתברר שהוא באמת עבר ליער למגורי קבע! יתר על כן, הוא אפילו לא יצא בחורף, למרות שהקור היה חמור. ואז בשנת 13 ראינו אותו, הוא מכר פרווה, ועם התמורה הוא קנה תרופות, כלים ושאר זוטות. ואז הוא נעלם שוב.
3 שנים לא ראינו אותו! כבר התחלתי לחשוב שמשהו קרה לו. ואז נפגשנו במקרה ברחוב. הוא לא נראה כמו נזיר, אלא בבגדים מודרניים, כמו צייד, אם כי היה מגודל ומבוגר מאוד. אז הוא עצמו מצא את אחד ממכרינו, משום שהיה זקוק לצירי דלתות, מסמרים ואבני שחיקה. כל כך התעניינתי ללמוד על חייו, אבל במקום זאת, משום מה התחלתי לספר לו על כל מה שקרה בציוויליזציה בשלוש השנים האחרונות. על המלחמה בסוריה, על האולימפיאדה בסוצ'י ועל פעולות צבאיות במזרח אוקראינה. הוא הקשיב לי בעל כורחי, הסיט את כל עיניו ואז פשוט נופף בידו באומרו: "כן, לעזאזל איתו!" וזה הכל, הוא נפרד, ושוב נכנס ליער.
וכמובן שהוא נעלם שוב. בשנה שעברה הוא היה המום ממה שקורה בעולם. אדם יצא למכור משהו ולקנות משהו, ואז חדשות כאלה. הם אילצו אותו ללבוש מסכה, והוא אפילו לא ידע מה קורה. הוא, כנראה, שוב הבין שהוא עשה את הדבר הנכון בכך שהוא בחר בנזיר. המשבר הכלכלי, מלחמות, חבישת מסכות מוחלטת, מגיפה ...
אדם הגיע לעיר לקנות חבל, ווים וחוט לחכה, והנה בית משוגעים כזה קורה! הסברתי לו הרבה זמן מה ואיך זה התחיל. הוא הביט בי כמו אידיוט. אחרי הכל, שם, ביער, אתה לא צריך ללבוש מסכות, אתה לא צריך לאכול אנטי-ויראלי על ידי קומץ, והוא כמעט ולא מטפל בידיו בחומרים אנטיבקטריאליים. הוא אפילו צחק בשלב מסוים, אם כי המצב עדיין קשה מאוד.
לפני שעזב הוא החליט לשאול אותי שאלה:
- האם אתה יודע מה היופי של החיים ביער?
- ובכן ובמה, - יכולתי לשקף, אבל רציתי לשמוע את דעתו.
- יופי החיים ביער בשקט ובשלווה. מעולם לא הרגשתי כל כך טוב כמו עכשיו. אני לא יודע מה קורה בעולם, אני לא עומד בתורים לבשר וחלב - אני לא צריך את כל זה. אני נהנה מחופש, שלווה, טבע. הריחות והצלילים שלה, ואני בהחלט לא הולך לחזור!
מתברר שהשנה הוא גר ביער כבר 10 שנים. ולעתים קרובות יותר ויותר אני חושב שכנראה, האיש עשה את הדבר הנכון, שהוא הצליח לצאת מהציוויליזציה!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/ushel-zhit-v-les-i-dazhe-ne-sobiraetsya-vozvrashhatsya-v-gorod.html
