אנו רגילים לשייך התעללות ליחסים משפחתיים, אך מעטים האנשים שחושבים על העובדה שהם יכולים לסבול מכך בעבודה ואפילו בחברות. זה בדיוק מה שאני רוצה לדבר על חברות. סיפורי הנשים שהיו בחברות פוגענית, איך הן מרגישות בהן, איך הן הצליחו לצאת מהן ומה עלה בגורלן לאחר הפרידה.
התעללות בחברות
מרינה:
"פגשנו את מאשה במהלך התמחות. ואז שנינו נשכרו. לפני שראיתי אותה היא איכשהו התקשרה עם החברה שלי ואז עברה. אז התקרבנו כל כך שהיכרותנו התפתחה מהר מאוד לידידות.
התחלנו לבלות יחד לא רק בעבודה, אלא שכל סופי השבוע היו גם בחברתנו, וכשנפרדנו התכתבנו רבות בצ'אטים. אז אפילו לא יכולתי לחשוב שיש לנו ידידות רעה. העובדה היא שלא ברור מדוע, התחלנו לספר זה לזה דברים קטנים על עצמנו, עד חורים בגרביים ושאר שטויות. מאשה ידעה עלי הכל, אפילו מאוד אישית, ואז בחברתנו היא דיברה על זה. בהתחלה לא נעלבתי, כי חשבתי שאם לאדם אין מה לספר על עצמו, הוא מנסה איכשהו לקיים את השיחה, ומדבר על משהו אחר.
ואז מאשה החלה להתנהג בצורה מוזרה. היא התלוצצה עלי, לחצה על כתמים כואבים, לעגה לי. הבנתי שעדיף לנו להפסיק לתקשר. פשוט הפסקתי להרגיש כמו בן אדם, לא היו לי שום סודות מהאדם הזה, לא היה לי משהו אישי, משלי, משהו שאף אחד לא יידע עליו.
לכן, כששוב היא לעגה לי, לא שתקתי, הסתכסכנו. ואז זה הפך לי קל, עכשיו מאשה כותבת לי מדי פעם ושואלת שאלות אישיות מאוד, אבל אני לא מכניסה אותה לעולם שלי, כי למדתי לבנות גבולות. ובכל זאת, אני לא חושב שמאשה היא אדם רע. "
כריסטינה:
"אף אחד לא חושב על מערכת יחסים גרועה עם אדם כשמידת ידידות. ולא חשבתי על שום דבר רע כשחברתי אירינה הציגה אותי בפני חברתה הקרובה לנה. אירינה חברה עם לנה מאז כיתה ב '. ואחרי הלימודים הבנות ממשיכות לתקשר בכל מקרה. הם לקחו אותי למקומם, ולעתים קרובות התחלנו לבלות יחד, או בחברתנו.
באותן שנים, משום מה, נראה לי שחברות צריכה להיות מבוססת על תככים, רכילות. אז עשינו, דנו אחד בשני מאחורי הגב, לעגנו, אבל תמיד נחלץ להצלה כשמישהו זקוק לעזרה. ואז לנה החלה לדבר בצורה שלילית מאוד על אירינה. היא פשוט נתנה לי את כל סודותיה ושפכה סלופ על חברתה. איכשהו קרה שכל החברה שלנו עברה מאירינה.
היה לנו נוח להיות חברים עם לנה, כי החבר'ה שלנו היו החברים הכי טובים. בילינו הרבה זמן ביחד. מסיבה לא ברורה התחלתי לספר לנה הכל על עצמי. ואז נפרדתי מהחבר שלי, ולנה לא אהבה את זה. ואיכשהו התרחקנו איתה, דיברנו פחות. מדי פעם הם יכלו לתאם פגישה, אך לרוב היא ביטלה אותם ברגע האחרון. ואז הפגישה אכן התקיימה, והרגשתי הקלה כזו כשהצלחתי סוף סוף לספר לנה על ענייני, על חיי, על סודותיי.
ולמחרת בבוקר התקשרה אלי אירינה, וקיימנו שיחה לא נעימה. העובדה היא שאמרתי לנה משהו אישי שעניין גם את אירינה. אבל לא רבנו, רק דנו בכל דבר וביססנו יחסים. ואז סיפרתי לנה משהו על החבר החדש שלי, ניהלנו איתו גם שיחה לא נעימה, אבל לא נפרדנו. ולנה כעסה על כל זה.
פעמים רבות לנה ואני הפסקנו לתקשר, ואז שוב התכנסנו, ובכל פעם היא השליכה בוץ לעבר אירינה. כפי שהתברר, כשלנה ואני לא התראינו, היא דיברה עם אירינה, והיא זרקה לעברי בוץ באותו אופן. זה נמשך כמה שנים, עד שאירינה ואני החלטנו לסיים את הכל. זה היה קשה, אבל כבר שנה שלמה אף אחד מהחברה שלנו לא מתקשר עם לנה וכולם מרוצים.
נכון, לאירינה ואני יש לעתים קרובות סיוטים שבהם לנה נוכחת. הפסקנו את הקשר הפוגעני, אך מחשבות ורגשות עדיין לא מרפים. נקווה שזה לא לכל החיים! "
אלכסנדרה:
“הייתה לי חוויה מאוד לא נעימה של מערכות יחסים פוגעניות. פגשנו את ג'ניה בגן. הם היו חברים מגיל שש בערך. ההורים שלנו תקשרו מקרוב, ואבותינו אף עבדו יחד. לז'ניה הייתה משפחה עשירה מאוד, אז בגיל 11 היא נסעה ללמוד באנגליה, אם כי טסה לעיתים קרובות מאוד. כל כך אהבתי את זה שהיא מדברת אנגלית, מביאה כמה דברים זרים, בגדים. וכאדם, היא הייתה מעניינת אותי.
לא הבנתי מיד שבתקשורת זו אני כמו נספח. אם הייתי פוגש בחור טוב, זניה יכולה לקבוע לו פגישה, או להכריח אותנו ללכת איתנו. עם כל מי שאיתו נפגשתי, היא התחילה להיות חברות, כאילו היא מכה אנשים ממני. ז'ניה לא ראתה בי אדם, וגם מצב הרוח שלה היה "קופץ" כל הזמן. בוא נגיד שאמא שלי אמרה לי פעם לנסות את שמלת הערב השחורה שלי על הרצפה כדי ללכת למסעדה עם זניה. באותה תקופה כבר הייתי בת 18. אז לבשתי שמלה, נסעתי לז'ניה והיא קפצה מהמיטה, בחנה אותי מכף רגל ועד ראש ואז הסתובבה ואמרה שאיבדה את הרצון ללכת לכל מקום. ואז היא אפילו מיהרה להילחם. היא תמיד עשתה זאת, מבלי להסביר דבר, רק יכלה להראות את רגשותיה.
היו כמה מצבים דומים, וזה פשוט הטריד אותי. ואז נכנסתי לאוניברסיטה, התחלתי חיים אחרים לגמרי, הופיעו חברים וחברות חדשים. לבסוף הבנתי שחברות יכולה להיות שונה, היה לי קל וטוב עם אותם אנשים. וכשז'ניה התקשרה אליי, אמרה שהיא מגיעה מאנגליה והציעה להיפגש, אמרתי שאין לי זמן. איך היא צעקה לטלפון, איימה, העליבה אותי, אבל כבר לא שמתי לב לזה.
בהדרגה, התקשורת דעכה. עכשיו עברו 15 שנה מאז שאנחנו לא חברים, די לאחרונה כתבה לי ז'ניה ברשת החברתית ואמרה שהיא רוצה לפגוש את בעלי ובני. אבל אני מפחד מזה, כי אני זוכר איך היא השליכה את עצמה על כל מכריה החדשים. אני לא רוצה לקשר את עצמי עם האדם הזה יותר! "
האם אי פעם היה לך קשר פוגעני בחיים שלך? שתף סיפורים בתגובות!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/abjuz-v-druzheskih-otnosheniyah-ili-vsya-pravda-o-toksichnyh-podrugah.html
