כולם יודעים שגברים מפחדים מאחריות, ולכן הם לא ממהרים להציע נישואין לנשים שלהם. אך רק מעטים מבינים זאת, והולכים לדחייה כאשר זה נשמע רק קריאה למגורים משותפים. ובכן, מה המשפט הזה: "בוא ננסה לחיות ביחד." מה הפירוש של "בואו ננסה", אז אם זה לא יצליח, נתפזר וזהו? עדיף להתפזר מיד מאשר ככה. אני אספר לך סיפור אחד בנושא זה.
ריטה ודימה נפגשו במשך ארבעה חודשים. כל מה שהיה להם היה מושלם: תמרים, פרחים, נשיקות, רומנטיקה. ואיכשהו הבחור החליט להציע לחברתו הצעה לחיות יחד. אבל ריטה סירבה, היא רצתה לעשות את זה הכי נכון שאפשר, כי היא ממש לא רצתה לקלל.
במשך ארבעה חודשים דימה שמרה על ריטה יפה מאוד. מבחינת מערכות יחסים, הוא היה מספיק רציני, רצה להקים משפחה, חלם על ילדים. היו לו רק תוכניות גרנדיוזיות. אבל בשלב מסוים, הוא פתאום מחליט שקודם כל הם רק צריכים לחיות יחד כדי להכיר טוב יותר את השני.
דימה אמר את זה כאילו בין השורות. הוא אפילו לא הציע, אלא רמז שכדאי לנסות קודם. אבל ריטה הבינה מיד מה הבחור רוצה ממנה. פעם חבר סיפר לה על גורלה המר. האיש הציע לה לגור קצת יחד, ואז להתחתן. הם עדיין חיים, זו כבר השנה הרביעית. ריטה לא רוצה את זה. היא לא עינתה את הבחור, וחיכתה שיתקשר אליה באופן רשמי לחלל המגורים שלו או שכור. היא עצמה החלה בשיחה:
- עמום, בשבילי לחיות יחד זה חיים משותפים. אני לא מבין את המושגים "בעל השותף המקובל", "אשת השותף". נישואים אזרחיים אלה אינם קיימים. לכן אני לא רוצה לחיות יחד.
דימה לא ציפה לכך, הוא חשב שחברתו תסכים להצעה:
אוקיי, איך אתה רוצה? איך אתה מדמיין את מערכת היחסים שלנו עוד יותר?
- אני לא מתכוון לעבור לגור, לטפל בגבר, לשטוף אותו, לבשל, לגהץ, לנקות פנימה דירה, בידיעה עם כל זה שהוא לא רוצה לקחת על עצמי אחריות, - ריטה הייתה נחושה ברצינות.
- ריט, ובכן, מי אמר לך שאני לא לוקח אחריות? אני בעצמי אשכור לנו דירה, ובכלל, הייתי רוצה שלא תעבדו יותר. אני עצמי אתמוך בנו, - דימה קצת נעלב אפילו.
- ובכן, מדוע עלינו לחיות יחד אם כל אותן אפשרויות שקיימות בנישואין חוקיים - ריטה פנתה.
- טוב, אני מבין אותך, - הבחור לא ניפח את הנושא, כי הוא הבין שהדעה הכללית שתתאים לשניהם אינה סבירה שהם יגיעו בשיחה הזו.
דימה פשוט אמר שהוא יחשוב על זה. ובתחילה ריטה אפילו קצת פחדה. היו לה רגשות רציניים כלפי החבר שלה, והיא לא רצתה לספר לו את כל זה. היא לא ידעה מה תהיה תגובתו למילים כאלה, היא חשבה שהם בכלל יתקוטטו. אבל שוב היא הבינה שהגבר שלה הוא אדם ראוי. הוא לא לחץ עליה, לא כפה את רצונו, אלא פשוט הבין אותה.
והיא הרגישה טוב יותר. ריטה צברה ביטחון בבחירה שלה, בגבר שלה. לבסוף היא הבינה שהוא "האחד".
ואחרי שיחה כזו, דימה הפציץ את אהובתו בשאלות שונות:
- מה אתה אוהב יותר זהב או כסף?
- מה גודל האצבע שלך?
איפה היית רוצה להתחתן?
החבר'ה, כמובן, התחתנו כעבור כמה חודשים, ריטה עכשיו בהריון, היא לא עובדת, היא דואגת למשפחה, עובדת על ניקיון הבית ודימה לקחה אחריות מלאה לפרנסת המשפחה.
הכחשתם מגברים משותפים? אם כן, כיצד התפתחו מערכות היחסים שלך לאחר מכן?
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/zhizn/on-predlozhil-ej-pozhit-vmeste-no-ona-otkazala.html
