פעם הייתה עז זקנה. יש בה שבעה ילדים, והיא אהבה אותם עוד יותר. מאיך שהעז לקחה את הילדים שלה ואפילו:
- אהוב ילדים, אני הולך ליער, אבל תראה, אל תיתן לאף אחד ליד הבקתה. כלומר להיזהר מוובקה, להעמיד פנים שאתה אוהב כצאן, ולהיות מודע לסירומנטיות בבת אחת, אם אתה מדבר, אז תסלסל את הכף בשחור חדש.
והילדים אומרים:
- לך, חבר, אל תדאג, אנחנו מוגנים.? העז שמה לב ופרצה לכביש.
מההתחלה הוא דפק בדלת שיוקה:
- ראו, ילדים יקרים, אמא שלכם באה והביאה לכם כמה מתנות!
Ale kozenyats הרגישו בקולם, scho tse vovk, וצעקו:
- זה לא מובן מאליו, אתה לא אמא שלנו; קולה דק ועדין, וקולך גס: טיי - וואו!
תירה בטודי וובק לצייר וביקש ממנו את השד לזכותו, ז'יייב, ויהפוך לקולו דק. מסתובבים לאחור, דופקים בדלת וכאילו:
- ברוך הבא, ילדים יקרים, אמא שלך באה והביאה לך כמה מתנות.
פוקלב ווק את כפו השחורה על הקצה הקטן, בעט בעז הקטנה וצעק:
- זה לא מובן מאליו, לאמא שלנו יש כפות קטנות, אבל אצלך שחורים, טי-ווק.
תירה את טודי וובק לאופה ואפילו:
- פטישתי את הרגל שלי, משחתי אותי בטעם.
אם האופה משח את כפו בטעם, האופה שפך את עצמו לעשן ואפילו:
- סחטו את כפותי בקמח לבן.
המירושניק חשב: "וובק, כנראה, הוא רוצה להטעות מישהו," - וצנח. וגם vovk ואפילו:
- אם אתה לא זרובי, אני שלך.
הוא כעס והיכה את כפו. הוא כמו האנשים באורות! הגיעה לפנות בוקר לדלת, דופקת אותו דבר:
- ראה, אהוב ילדים, אמא שלך הגיעה, הביאה לך כמה מתנות! גוזניאטה ונראה:
הראה את כפה.
כף הרגל של פוקלאב בקצה, הילדים הסתובבו עליו ופתחו את הדלתות. כבר tse vovk.
הילדים כעסו ומיהרו להסתובב. גוזניאטקו אחד הלך לגנוב, השני הלך לליזקו, השלישי - לפיצ'י, הרביעי - להוסיף פתק, פיאט - לשאפו, שוסט - למטבור, וסומא - לדזיהארי. Ale כל їkh znayshov vovk, לאחר שפתח את הכפה ואת prokovtnuv בזה אחר זה. משולל העז הקטנה הטובה ביותר, ששוטט בדזיהריאק, לא ידע.
כשסיימתי, נפרדתי מסירת החורף והלכתי לעץ ונרדמתי.
העז הזקנה חזרה מהיער לבית, יותר מדי... הדלתות סגורות. סגנונות וספסלים נזרקים, כיור נזרק לחברים, על השולחנות והכריות מגולגלות. שוקלה, זמזמה את ילדיה, אייל מרנו. נארשטי, הלך לדזיהריב, וקול דק דק:
- ליובה מאטינקו, אני בדזיהריה!
סינא נעלם לבוא, והיה מסר על הכל. אוי, איך האם נלחמה למען ילדיה!
יצאנו מהבית בבכי, אבל הכי פחות גוזניאטקו אחריו. לרחוץ - ולשכב על העץ ליד העץ, כך שהוא כבר רועד. ובטן הוובקה הייתה נפוחה, והיה צורך לפרוץ ולהילחם לתוך החדש.
"האם הילדים הקטנים שלי עדיין בחיים?" - חשב העז. צלצלתי את השווידשוויד הגדול של גוזניאטקובי לבית והבאתי סכינים, חוט חשוף. מ- razporola vona vovkov the cherevo, ושרבוט ללכת בזה אחר זה, ששת הצעירים, חיים וחיים.
Vovk buv zhadibny i kovtav їkh tsіlimi. זו שמחת השור! הילדים הקטנים התחילו לנסות ללכת אל הסוס ולעז זקנה ואפילו כמו:
- לך אל shvidshe שיודעים את האבן, אנחנו אבנים את האבנים האלה דרך הרחם בזמן שאנחנו ישנים.
הם הביאו את ילדי האבן ודחפו אותם ברחם. והעז הישנה תפרה את היוגו, זה מהיר כל כך שלא ארגיש כלום. Vypavsya nareshty vovk, עומד על רגליו ורואה זבוב כזה, ששוב עלה לשתות לפני שהזין.
הוא אחז בכפותיו בצמרינה, תפס למים, והאבנים משכו אותו מטה, ואז הוא טבע. הם הכו את שבעת הילדים, הגיעו לאמם וצעקו:
ווק טובע! ווק טובע!
נחתי על הריקוד המשמח בבת אחת עם אמם ליד הקריפטה.
