אז, ברונכיטיס. אחת המחלות הלא נעימות ביותר של מערכת הנשימה, כאשר הסמפונות נמשכים לתהליך הדלקתי. הסיבה, ככלל, הופכת לזיהום (ויראלי, חיידקי). הטיפול נקבע לרוב לסימפטומים, בהשתתפות תרופות נגד משכך ואנטי היסטמינים, ללא אנטיביוטיקה.
אם נותר ללא טיפול טיפולי הולם, ברונכיטיס חריפה יכולה ללבוש צורה כרונית. עם זאת, מחלה חסימתית הופכת רק במקרים של חסימה בסימפונות כתוצאה מבצקת הרירית. ואם בהתחלה המחלה ממשיכה באיטיות, עם כמות כיח דלה ושיעול רק לאחר ההתעוררות, אז שינויים מצטברים בקרום הרירי מגדילים את כמות ההפרשות (ריר אפור) ועולים לְהִשְׁתַעֵל.
החמרה בתהליך הדלקתי כרוכה לעתים קרובות בשחרור ריר מוגלתי עם גוון ירקרק. השיעול הופך לפרוקסיזמי, וכל התקף זה עלול לגרום להקאות.
סימפטום משני של ברונכיטיס חסימתית הוא קוצר נשימה, שהופך קבוע לאורך זמן וטיפול לא יעיל. ואם בהתחלה החולה נחנק רק במהלך פעילות גופנית, אז אחר כך הוא נושם בכבדות גם במנוחה. בנוסף, יש לו:
- הזעה עולה;
- יש תחושה מתמדת של עייפות;
- יש עייפות מהירה, עייפות כללית;
- מתפתחים כאבי ראש.
בהתקף כללי מתפתח, אין למטופל מספיק אוויר, הוא מתקשה בנשיפה וגם:
- מספר תנועות הנשימה שלו הולך וגדל;
- האזור סביב הפה, קצות האצבעות הופך לכחול;
- חווה סחרחורת תכופה.
צורות חריפות של פתולוגיה (כמו גם כמה כרוניות) טומנות בחובה תסמונת שיכרון עם חום גבוה, צמרמורות, כאבים וכאבי שרירים. ועם תהליכים דלקתיים נגיפיים, האף-גרון מושפע בו זמנית.
יש לזכור כי לא ניתן לטפל ברונכיטיס באופן עצמאי, ללא התייעצות עם רופא, במיוחד ברונכיטיס חסימתית. יש לפנות למומחה אשר יראיין את המטופל, יבצע בדיקה יסודית וימנה מעבדה (ניתוחים) וכן מחקרים אינסטרומנטליים (צילום רנטגן, ברונכוסקופיה, ברונכוגרפיה ו וכו).
תוצאות הבדיקה יתנו מושג לגבי השלב והחומרה של ברונכיטיס חסימתית, מה שיאפשר לרשום טיפול הולם למטופל.
