מדוע תחמוצת החנקן באוויר הנשף נקבעת באסתמה של הסימפונות?

שלום! אני רופא 21 שנה. שמי ג'ורג'י אולגוביץ 'ספגו. במאמר זה אספר לכם עוד על תחמוצת החנקן.

פעם תחמוצת החנקן נחשבה כמזהמת אוויר המיוצרת על ידי שריפת דלק. ואז, באמצע שנות ה -80 של המאה הקודמת, הם גילו שגופנו עצמו מייצר כל הזמן תחמוצת חנקן. ובלעדיה בשום צורה שהיא. כבר דנו בכך במאמר על חנקות במיץ סלק. תוכלו לקרוא את הקישור למטה.

אז, בתוך הריאות שלנו, תחמוצת החנקן גם עושה הרבה דברים שימושיים. הוא מרחיב את כלי הדם והסמפונות, גורם לסיליות מיקרוסקופיות על פני דרכי הנשימה להתנדנד בצורה מאורגנת ומוציאה כל מיני מוק ולכלוך.

ניתן למצוא תחמוצת חנקן באוויר נשוף, וריכוזו שם יהיה שונה בין אנשים בריאים לחולים.

מהיכן מגיע תחמוצת החנקן

כשהתחילו ללמוד עסק זה, הם לא הבינו מיד מאיפה מגיע. ההנחה הייתה כי תחמוצת החנקן נכנסת לאוויר הננשף מהסינוסים הפנאנסאליים, מכיוון ששם רמתו אינה בקנה מידה. זה משתולל - זה יותר מ 1000 ppb.

יש לציין כאן כי ריכוז תחמוצת החנקן באוויר הננשף נמדד בחלקים למיליארד (חלקים למיליארד) ונקרא "פיפי-פיפי-דבורה"

ואז ניחשנו המדענים לקחת דגימות אוויר עם חיישן מיוחד ישירות מהסמפונות והשיגו ערכים אמינים לריכוז תחמוצת החנקן.

אסתמה בסימפונות

עם אסתמה הסימפונות, תחמוצת החנקן באוויר הנשף הופכת ליותר מאשר אצל אנשים בריאים. לא לגמרי ברור אם זה שימושי לאדם חולה או לא, אך העובדה נותרה בעינה.

מישהו אומר שתחמוצת החנקן מרגיעה שרירים חלקים בדופן הסימפונות ויש לה השפעות אנטי דלקתיות. מישהו מאמין שניתן להמיר תחמוצת חנקן לתרכובות חנקן אחרות המצרבות את הסמפונות ולהפך, מעוררות דלקת.

והנה אאוזינופילים

כבר דנו בשני מאמרים על אאוזינופילים ועל הדלקת שהם גורמים. לפעמים אאוזינופילים קשורים לאלרגיות, ולעתים הם מעוררים סוגים אחרים של דלקת בסמפונות. אסתמה בסימפונות קשורה לעיתים קרובות לאאוזינופילים.

אאוזינופילים משחררים הרבה כימיקלים קאוסטיים החורכים את הסמפונות, שורפים את העצבים וגורמים לעוויתות בשרירים בדופן הסימפונות.

כל החרפה הזו מלווה בשחרור תחמוצת החנקן. מתברר שתחמוצת החנקן היא סוג של סמן לדלקת אאוזינופילית בסמפונות. וזה קורה לרוב דווקא עם אסתמה בסימפונות.

מה האפשרויות:

• אם רמת התחמוצת החנקן באוויר הנשף נמוכה מ- 25 ppb אצל מבוגר או מתחת ל- 20 ppb אצל ילד מתחת לגיל 12, ניתן להניח כי אין דלקת אאוזינופילית בסמפונות.
• אם רמת תחמוצת החנקן באוויר הנשף היא מעל 50 ppb אצל מבוגר או מעל 35 ppb אצל ילד, ניתן להניח שיש דלקת אאוזינופילית בדרכי הנשימה.
• מדדי ביניים יכולים להיות כל דבר. נצטרך לחשוב.
• אם רמות תחמוצת החנקן עולות ב- 20%, או ב- 25 ppb (20 ppb אצל ילד), ניתן לומר שהדלקת עולה.
• אם רמת תחמוצת החנקן הייתה מעל 50 ppb ואז ירדה ב- 20%, ניתן לומר כי הדלקת פוחתת.
• אם רמת תחמוצת החנקן הייתה נמוכה מ- 50 ppb ואז ירדה ב- 10 ppb, ניתן לומר כי דלקת יורדת.
• אם לאדם אסתמתי יש רמות תחמוצת החנקן מעל 50 ppb, אז האדם אינו שולט באסתמה, אינו מטופל כראוי או בוגד.

למעשה, רמת תחמוצת החנקן באוויר הנשף יכולה להיות תלויה בגיל, מין, מחלות נלוות, עישון. כל זה מסובך ואין סטנדרטים קשים. גם עם הצטננות, תחמוצת החנקן יכולה לקפוץ ואז לרדת לאפס לאחר שלושה שבועות. בכל מקרה, הניתוח מעניין, ומצופה ממנו הרבה.

אם אהבתם את המאמר אז עשו לייק והירשמו לערוץ שלי. עיין במאמרים שלי בנושאים קשורים:

הסיפור כיצד חנקות מסלק מגדילות את הביצועים ומפחיתות את לחץ הדם

מה לעשות אם יש הרבה אאוזינופילים בדם

אאוזינופילים עשויים להזיק יותר מזיהום