אנשים חולים בקוביד מדביקים אחרים לזמן מה. איש אינו יודע בדיוק כמה זמן נגיף הנגיף. ידוע בוודאות שעוד לפני התסמינים הראשונים אנשים מדביקים, ואז הם חולים וכמות הנגיף פוחתת בהדרגה.
אם אנחנו מדברים על אדם חזק עם חסינות ראויה, שלא היה חולה מדי ולא הגיע לבית החולים, אז איפשהו אחרי 7 - 10 ימים מתחילת המחלה, הוא כבר לא מדביק אף אחד.
ואז אדם חולה מתחיל לעשות מריחות. זהו PCR המגלה בקלות את הנגיף עצמו. כלומר, המריחה לא מחפשת נוגדנים, אלא תופסת את בעלי החיים ממש.
אם אדם כבר זקן, והמחלה מייסרת אותו מאוד, אז הנגיף ישתחרר לאורך זמן. זה יבלוט גם עם נזלת וגם עם תוכן מעיים, אבל איך זה בדיוק ידביק את האנשים סביבו טרם חושבה.
האיטלקים בדקו את מטופליהם, והתברר שבממוצע הנגיף משתחרר למשך 30 יום, ואם אתה נראה טוב, אז כנראה שהוא יכול להתבלט למשך מספר חודשים.
זה רע? לא זה בסדר. אם אדם מפריש וירוס, אין זה אומר שהוא ידביק מישהו.
כדי להידבק בקוביד, אתה צריך מה שמכונה מנה מדבקת. בואו נגיד בתנאי שיש צורך להזריק עשרת אלפים נגיפים מרושעים לאפו של אדם ניסיוני על מנת שהוא יחלה. אם אתה מזריק ארבעה מהנגיף, האדם לא יחלה.
זה לא סוג הנגיף שיכול לבדו לחבל. הקוביד שלנו זקוק לצבא שלם כדי לתקוף.
יש גם טריק כזה שאם אדם קולט כמה וירוסים, אז זה לא יהיה קשה מדי לחלות. לכן, מדענים החליטו לספור את הנגיפים. התברר כי בשיא המחלה נבחרו על המקל כשבע מאות מיליון נגיפים שנדחפו לאף כדי להשיג מריחה. ברור שאנשים אלה חולים ומדביקים אחרים.
ואז חישבו המדענים את כמות הזיהום הבטוחה, והתברר שכמיליון נגיפים למיליליטר של הנזלת של המטופל כבר לא יכולים להדביק גורם חיצוני.
אז הקשב לרופא שלך וקח כמה שבץ מוח שהוא אומר. הכל בעסק הזה משתנה במהירות, אך יש בירוקרטיה קפדנית.
