יש לנו כ- 200 מיליליטר גז שצף כל הזמן במערכת העיכול שלנו. כמות זו אינה משתנה לפני ואחרי הארוחות. וגם אם אדם מתלונן על נפיחות, הרי שלמעשה מסתבר שיש לו עדיין אותם 200 מיליליטר גז במעיים.
כ- 99% מגז המעי שלנו מורכב ממימן, מתאן, פחמן דו חמצני, חמצן וחנקן. ברור שיהיו הרבה חנקן וחמצן בכניסה למערכת העיכול, כי אנחנו בולעים אותו ישירות מהאטמוספרה. ביציאה כבר יהיו חבורות של מתאן.
פחמן דו חמצני
פחמן דו חמצני מיוצר בתחילת המעיים. הוא נוצר על ידי עיכול המזון על ידי האנזימים הילידים שלנו, או על ידי עיכולו על ידי חיידקים. חומצת קיבה מנוטרלת גם על ידי ביקרבונט במעיים, ומתקבל תוסס עם פחמן דו חמצני. בכל מקרה, פחמן דו חמצני זה נספג כמעט לחלוטין בזרם הדם. אז זה לא מספיק ביציאה.
מֵימָן
חיידקים שולטים במימן במעיים שלנו. הם מייצרים את המימן הזה, ואז הם עצמם מפעילים אותו.
אם נאכל קטניות או עמילן רע לעיכול, חיידקים ייצרו ממנו במהירות מימן. חלק ממימן זה משמש חיידקים, חלק יוצא עם צרורות, וחלק נספג בדם ואז מופרש באמצעות נשימה.
מתאן
חיידקים עושים את זה. יש לנו שם חיידק מיוחד שמתמחה בייצור מתאן. זה לוקח מימן עם פחמן דו חמצני ויוצר מהם מתאן. כתוצאה מכך נפח הגז במעי, להפך, פוחת.
המתאן המתקבל מופרש בחבורות או נספג בזרם הדם ואז מופרש באמצעות נשימה.
חַמצָן
אנו בולעים חמצן עם אוכל. יש הרבה מזה בבטן, והוא נספג בדם. אבל בסוף המעי יש מעט חמצן, ולכן להפך, הוא נכנס לשם מהדם. מתברר שאנחנו לא יכולים לנשום את השלל. אבל אנחנו יכולים לנשום עם הבטן.
חַנקָן
זה אפילו יותר באוויר מאשר חמצן, ולכן הוא גם נספג ומשוחרר תחילה ביציאה.
כבר דנו בגזי מעיים באוויר נשוף כאשר דנו בנושא גידול יתר של חיידקים במעי.
