חיידקים יכולים לנקות את נוצותיהם ב -20 מעלות. זה גורם להם להיות כועסים עוד יותר.
ישנם מקומות קרים רבים על הפלנטה שלנו עם כל מיני קרחונים, קרחונים ושלג אחר. מקררים טבעיים כאלה תופסים כ -13% משטח כדור הארץ. במקפיאים אלה מאוחסנים חיידקים פרהיסטוריים. שינויי אקלים יכולים להמיס את הקרח, ואז החיידקים הקדומים ישתחררו.
אם מדובר בסוג של חיידקים אנטי-דלוביים שישנים כבר מיליוני שנים, יתכן שהם לא מבינים מאיזה צד להתחיל לאכול אנשים. הם מעולם לא פגשו אנשים לפני כן. וזה טוב.
מצד שני, אם מתחילים לטפל בזיהום כזה באנטיביוטיקה, אין זו עובדה שתרופות מודרניות יעבדו על חיידקים פרהיסטוריים. אז עדיף לא להכות אותם.
אנתרקס ושפעת
רוב סיפורי האימה על חיידקים שהופשרו קשורים לקבורה כלשהי בפרמפרוסט. כל מיני וירוסים או אנתרקס בני מאה שמישהו חפר בטעות. זה מובן, אבל לא המעניין ביותר. הכל שם יותר ערמומי.
הם לא קופאים
החיידקים לא צריכים להפשיר. הם חיים לא רק בטמפרטורות חיוביות. מדענים מצאו סימנים של חיידקים קיימא בקרחונים שונים ובמסעות קוטביים. כלומר, הם חפרו מושבות של מיקרואורגניזמים שנראים כאילו הם חיים בשקט את חייהם.
מתברר כי חיידקים יכולים להיות מטבוליזם בטמפרטורות של -10 או אפילו -15 מעלות.
הכל בגלל מים נוזליים.
ממש בפרפרפרוסט שבו קבורים איילים חולים, כ -3% מהמים נותרים נוזלים. זו תופעה פיזיקלית שקשורה לחלקיקי קרקע, לחץ גבוה ומלחים שונים המומסים במים.
ישנן עדויות לכך שסינתזת DNA וחלבון יכולה להתרחש אפילו ב -60 מעלות. כלומר, חיידקים מעט קפואים עשויים בהחלט לשמור על חילוף חומרים מינימלי ולהישאר בחיים.
הם נראים כמו זומבים
זה נראה רק במבט ראשון שחיידקים צומח שם. בקור חיידקים כמובן אינם מתרבים. אך אין להם מוטציות ושגיאות אחרות ב- DNA המתרחשות במהלך הגדילה והרבייה. חיידקי קרחונים ישנים מוקירים את המידע התורשתי שלהם ונשארים יעילים כמו בשנותיהם הצעירות.
הם עדיין לא מתים. ובכן, כלומר כאשר חיידק רגיל מת, הוא ממש יתפרק, וה- DNA שלו יתעכל על ידי אנזימים מיוחדים. אבל בקור, האנזימים האלה לא עובדים, וה- DNA נשאר שלם.
יתר על כן, חלקיקי אדמה באופן חכם מייצבים את ה- DNA החיידקי הצף החופשי. כלומר, אמא אדמה עצמה מגינה על השטויות האלה.
אז מתברר שהחיידק פרץ כמו בלון, אך הצליח לשלוח את ה- DNA שלו לחברים וקרובים. חבריו לשבטים רוחצים ב- DNA כזה. זו ספריה אמיתית עבורם.
חיידקים יכולים לקרוא את ה- DNA של מישהו אחר. החיידקים המודרניים המקומיים שלנו כמו דיפתריה בקילוס וסטפילוקוקוס באותה צורה מקבלים הוראות מבני השבט האחרים, לומדים כיצד להכין רעלים רעילים או נוגדי תרופות לאנטיביוטיקה.
באותו אופן, חיידקים המוטמעים בקרח, מבלי לצאת מהקרחון ובלי ללכת לבית הספר, מגיעים רמזים מבני דודיהם המתים ויכולים ללמוד לתקוף ממותה, קרנף צמרירי או מערה אדם.
באופן אישי, לא הייתי רוצה שטריק מלוכלך כל כך מופשר מתחיל לבדוק עלי את הטריקים הסודיים שלו. אולי אני לא כל כך רחוק מאותו איש מערות, וחיידקי המערות יאכלו אותי בחיים.
בשביל מה זה הכל
כולם יודעים לא לאכול שלג צהוב. מתברר שגם שלג לבן אינו רצוי.
אם אתה מכניס חתיכת בקר למקפיא, אל תצפה שכל החיידקים ימותו בו. כך שרק תולעים ניתנות להקפאה, אך חיידקים יישארו.
וכמובן אל תחפור שטחי קבורה בטונדרה. שם תוכלו למצוא לעצמכם הרפתקאות מסוכנות לאותו מקום ממש.
אם אהבתם את המאמר אז עשו לייק והירשמו לערוץ שלי. עיין במאמרים שלי בנושאים קשורים:
האם יש חסינות עדר עם דיפתריה
מקררים מגנים מפני סרטן הקיבה
