ובכן... אם אתה חושב על זה, הם יכולים.
זה התחיל בזה שסיפרו לי איך הכליות של מישהו נופלות ומכות על עצמות האגן. הם בוודאי לא נופלים ככה, אבל בהחלט עשויים לחלות.
באופן כללי, נפרופטוזיס תואר במאה השלוש עשרה. אני לא יכול לדמיין איך זה היה, אבל באופן כללי מאמינים שזה היה אז.
כאן אתה צריך להתחיל מההתחלה. הכליות שלנו לא ממוקמות בבטן. הם שוכבים במרחב הרטרופריטונאלי. כלומר דווקא מימין ומשמאל לעמוד השדרה. הם שם עטופים בשומן ותלויים בו כמו בורות אפרסקים בתוך אפרסק.
האם ראיתם פעם בורות נושרים מאפרסקים בזמן הכביסה? זה כנראה קורה, אך לעיתים נדירות.
זה קורה עם נפרופטוזיס, אך לעיתים נדירות. זה הכרחי לאדם להתבגר, להתבגר ואז פתאום לרדת במשקל כה רב עד שמעולם לא ירד במשקל. וכליותיו הגדולות הגדולות היו מאבדות את הרגל. כי זה שומן שתומך בהם.
אצל אנשים כאלה, במצב שכיבה, הכליות יושבות במקומן ובמצב עמידה הן צונחות. אם הם נופלים ביותר מ -5 סנטימטרים, זה נקרא חגיגית נפרופטוזיס.
ועכשיו, אם השומן נעלם, הכליות מתחילות לזחול לכיוון האגן. יש האומרים שהם יכולים אפילו לגעת בהם שם.
הכל יהיה בסדר, אבל הכליה קשורה לכלי הדם ולשופכן.
אם עורק הכליה מהודק, יתכן ובכליה אין מספיק דם, וזה כואב כמו שללב כואב מעורקים כליליים סתומים. בתיאוריה, במצב כזה הכליה עלולה להירקב ולנשור.
למרבה המזל, עוד לפני שהכליה נושרת, בעל הכליה יתמוטט מכאבים והכליה תחזור למקומה הראוי. כך הכל מוסדר.
לעתים קרובות יותר ישנן בעיות לא עם הידוק העורק, אלא עם כיוון השופכן. השתן לא ייצא מהכליה והכליה תפגע. זה כואב באותו אופן כמו באבנים.
כל זה נשמע מצמרר, אך הוא נדיר. הבעיה היא שזה בדרך כלל קורה אצל נשים, ובדרך כלל בין הגילאים 20 עד 40. היפוכונדריה שכיחה מאוד בקבוצה זו. לעיתים קרובות הם סובלים מכאבי בטן. וזה משהו שקשה מאוד להבדיל בין נפרופטוזיס.
נפרופטוזיס, שכואב, הוא כה נדיר שהוא נקרא בעת ובעונה אחת מחלה בדיונית.
חשוב גם כי נעשה שימוש בשיטות רנטגן מורכבות לאבחון. לא ניתן לבצע את האבחנה באמצעות סריקת אולטרסאונד קונבנציונאלית.
אז הנשים האלה חולות מסיבה לא ידועה ובמשך זמן רב מאוד. טוב אם המנתח מנחש שהכאב מתגלגל עליהם בעמידה. ואם נשים עצמן כבר קראו הרבה על נפרופטוזיס, אז הן יכולות לפצות גם לצורך האבחנה שלהן.
ולכן אני יושב וחושב: "למה אני כותב את זה עכשיו?" האם עדיף לא לדעת על כך?
