קאהרמאן, לאחר שנודע לו כי מכוניתו של אליף טסה מצוק לים, האמין וקיווה לנס. אליף שלו לא יכול היה לעזוב אותם.
הוא הבין שמשהו קרה, אבל הוא הרגיש שהיא נושמת איתו את אותו האוויר.
קאהרמן החליט לבדוק את העניין הזה, והדבר הראשון שהיה עליו לגלות היה לאן אשתו הולכת באותו יום.
יושב על שפת הים, קהרמן נזכר שיום לפני שאליף אמר לו שכשהיא נסעה לדפנה, הנהג שלה דיבר איתה ואמר שהוא מתאי בדיוק כמוה.
קאהרמן תפס את החוט והחל לפרום אותו מהכדור הסבוך.
דפנה לא יכלה לומר דבר על הנהג שלה. היא לא התעניינה בו, וביום זה היא פיטרה אותו לגמרי, כי הוא התנהג בצורה לא הולמת.
דרך עמו המשיך כהרמן על עקבותיו של איברהים, וכשברח הוא הצליח לתפוס אותו.
איברהים לא תירץ ושיקר, הוא הביט בעיניו של קאהרמן ואמר כי שלח את אשתו לעולם אחר. היא ענתה על מות אביו. הוא נקום ועכשיו נשמתו במנוחה.
ואם הוא רוצה להרוג אותו, אז יורה.
איבראים לא פחד, הוא דחק בקהראמאן לנקוט בצעד הלא נכון, אך זיה ביי, שהגיע בזמן, הצליח לעצור את בנו ואמר כי על העבריין לענות בפני החוק.
דבריו של איברהים פגעו בכאהראמן בכאב. הוא הבין שהבחור המטורף הזה לא מתלוצץ, ואליף שלו הפך לקורבן של אח משוגע.
קאהרמן הצליח לגלות מי הפיל את מכוניתו של אליף, אך הוא עדיין לא הבין לאן זה הלך.
