אליף פחד מאוד שהיורוק-חאנים ייקח ממנה את בנה. והפחדים של הילדה לא היו לשווא.
קיימט-חנים איים בפנדל עצום באומרו שזו החלטתו של קהרמן.
אליף הבין שהיא לא יכולה להתמודד עם יורוק-חאנים לבד, אבל היא לא מתכוונת לתת להם את בנה. היחיד שיכול לעזור לה במצב זה הוא כרים. הילדה לא אהבה את הבחור, אך למען ילדה היא הסכימה להיות אשתו.
כרים לא התבייש שהילדה לא אהבה אותו ונשאה את ילד דודו. כרים היה מאוהב ומלא כוח ואנרגיה. זה אומר שהם יכולים להתמודד עם הכל.
למרות העובדה כי האם, הסבא והדוד לא נתנו את הסכמתם לנישואין, כרים החלה להתכונן לקראת האירוסין והחתונה הקרובה. הוא המתין זמן רב מדי ליום זה, ועכשיו איש אינו יכול לעצור אותו.
קהרמן, שלמד על האירוסין הקרוב, החליט לדבר שוב עם אליף.
כשראה את אליף, קאהרמן משך אותה אליו ונישק אותה. באותו רגע הבין קהרמאן שגם אליף אוהב אותו.
והפעם הוא הצליח לברר מדוע אליף התרחק ממנו.
קאהרמן אמר:
- Defne ואמא לא רוצים שהם יהיו ביחד, ולכן הם שוזרים תככים מלוכלכים בהם אתם מאמינים. אם אתה באמת אוהב את כרים אז אני אעזוב, אקבור את רגשותיי עמוק בנשמתי. אבל אם אתה אוהב אותי, לעולם לא אעזוב אותך.
אליף כבר לא יכול היה לעמוד בפני רגשותיה, וכאשר כרים בא לראות איך מתנהלות ההכנות לאירוסין, אליף החזיר לו את הטבעת ואמר שהכל טעות.
כרים פגש את האורחים בבית קפה ריק, וכשנשאל איפה הכלה ענה סולטאן-חנים:
אין כלה. אתה תענה לי על זה.
