מגיל צעיר ניסה מוסטפה להיות בן ראוי לאביו. הוא צעד לשלטון בכבוד, בלי לשפוך דם בדרכו. הוא היה נאמן לריבון עד היסוד, אך הוא לא יכול היה לזכות בחסדו של אביו.
כמו שאמר פעם הריבון: "חבל שחפות התמימות עם הנוער."
לאחר שהתבגר וקיבל את הסנג'אק שלו במניסה, החל השליט לראות איום בבנו. מכאן החלומות המתמידים, כמו מוסטפא שב אליו עם חרב או צבא. כמובן שגם ח'יורם, הסולטאן, עזר לבלבל את המים.
לפני המערכה הצבאית נגד פרס, מחליט סולימאן למנות את מוסטפא ל יורש העצר של המדינה, אך מאוחר יותר נודע לו על סודו ניקה עם מיכריניסה, רואה בכך בגידה ומציב את סלים כעוצר, ומוסטפה מצווה עליו לשבת בתוכו סנג'ייק.
בהמשך לומד אטמג'ה כי נערך ניסיון התנקשות במערכה נגד האדון. ומוסטפא מדבר על זה.
למוסטפא יש שתי אפשרויות: להציל את אביו או להסתמך על הגורל. אך מוסטפה, ללא היסוס, ממהר לעזרת אביו ועומד בזמן.
לאחר שהתקרבו למחנה הצבאי באוהל היו הריבונים, ג'יהאנגיר ושני שכירי חרב פרסיים, שכבר הביאו את הפגיון מעל ראשו של הריבון. אך מוסטפא האמיץ והאצילי יחד עם באיזיד והחיילים פרצו לאוהל והצילו ברגע האחרון את הריבון וג'יהאנגיר.
נראה כי הריבון חייב את חייו לבנו, אך הוא התייסר בספק מעורפל לגבי האופן בו למדה מוסטפא על הניסיון.
לאחר חקירה של אחד התוקפים, גילה המפקח כי הוא מרגלו של שאה תחמאס, שצפה בכל צעד של אלקאס מירזה. אך משימתו האולטימטיבית היא להרוג את הסולטן סולימאן.
שאה תחמאספה ידע כי מוסטפא נגד המלחמה שסלימאן התחיל והחליט להסיר את הפדישה בצורה זו, ואז מוסטפא ישב על כס המלוכה, שלא היווה איום על פרס.
מוסטפא נעלב מכך שהריבון, בכדי להאמין לאמיתות דברי בנו, החל לחקור את הבוגדים. אבל במקום תודה, הריבון הזכיר למוסטפא את הכינוי הסודי באומרו כי אמונו מתערער. והוא הורה לבנו לחזור לסנג'אק שלו.
האם מוסטפא פעל נכון למהר להציל את חיי הריבון? כמובן, כל בן אוהב, לאחר שנודע לו על האיום, ממהר להציל את אביו. אבל אם מוסטפא לא היה מציל את אביו, אז יש סבירות גבוהה שהוא היה יושב על כס המלוכה ומציל את חייה של אשתו ובנו האהוב מחמד.
