ללמוד על החדר הסודי של אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, סולימאן היה נסער מאוד. הוא לא ציפה למעשה כזה מאדם שהוא סומך עליו לחלוטין.
אהבתו של סולימאן לחסקי לא ידעה גבולות. לא משנה מה הורם היה אשם בו, הוא תמיד סלח לה. אבל הפעם כל ההרמון ידע על המעשה אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, וכולם קפאו בציפייה לאופן שבו הפדישה תעניש את אשתו הסקרנית כל כך.
סולימאן לא דיבר עם אשתו זמן רב וסירב להיפגש עמה.
זה בדרך כלל פירושו שהריבון חשב. אבל אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה לא איבדה תקווה, היא שפכה את רגשותיה על גיליונות נייר מדי יום. ואחרי שסלימאן חזר ממניסה, היא הורתה להכניס את הסל עם האותיות לתאיו, בתקווה שסולימאן יקרא אותם והקרח שבלבו יימס.
סולימאן, שראה את סל המכתבים, הבין מיד מי הם ועם חיוך על פניו החל לקרוא אותם מחדש.
לאחר הקריאה הלך סולימאן לתאי אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, שישנה באותה תקופה.
כשהרגישה את יד הריבון על פניה, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה פקחה את עיניה ואני חושבת שטעיתי ואמרה:
- ידעתי שתסלח לי!
סולימאן עזב מיד את אשתו ואמר שלא סולחים לה. אין לה מקום בארמון והיא חייבת ללכת לבייגד.
אני חושב שאם אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הייתה מתחילה לבקש סליחה, סולימאן לא היה שולח אותה לגלות. עם ביטוי אחד בלבד היא הדגישה שהיא מתחמקת מזה.
