רגשותיו של קאהרמן כלפי דפנה התקררו, ובזוגיות שלהם כבר אין אמון, אהבה וכבוד. עבור דפנה, קאהרמן היא כל מה שיש לה. והיא, כמו אדם טובע, נאחזת בכל קש כדי למנוע גירושין.
אבל, החליט כהרמן בתוקף, הוא רוצה לחיות ולהזדקן עם האישה שנושאת את ילדו.
אליף לא רצה להרוס את נישואיו של מישהו אחר, אך קאהרמן הבטיח לה שהיא לא הסיבה לגירושין. הנישואין שלהם נסדקו זה מכבר, והגיע הרגע בו יש צורך לשים סוף למערכת היחסים הזו.
אליף האמין לכהרמן, או אולי היא רק רצתה להאמין בזה, ובהנאה החל להתכונן לחתונה הקרובה.
עורכי דינו של כהרמן לא הצליחו לקבל את הסכמתה של דפנה להתגרש, ואז הם הגישו תביעה.
בדיון קאהרמן היה עצבני, הוא הבין שדפנה עלול לזרוק משהו. וכך זה קרה.
כשהשופט שאל את דפנה אם היא מסכימה להתגרש, דפנה, לאחר הפסקה קצרה, ביקשה הפסקה, היא נאלצת לדבר בדחיפות עם בעלה.
כשרמן יצא בתא המבואה, נזף באשתו, אך דפנה אמר בשלווה:
- אם אתה רוצה להתגרש, אני לא אתערב ולא אתן את הסכמתי. אבל לפני כן, אתה צריך לדעת משהו. אני בהריון, קאהרמן.
קאהרמן לא האמין איך זה יכול להיות, אבל דפנה העניקה לו אישור המאשר את ההריון - 5 שבועות.
והיא אמרה:
- לפעמים קורים ניסים.
קאהרמאן החליט שזה עוד משחק של אשתו, ולקיחת אותה בפרקי הידיים משכה אותה לבית החולים.
באולטרסאונד אישר הרופא את ההריון בחמישה שבועות ובירך את האבא שזה עתה נולדה.
בינתיים, אמה של דפנה לא ביזבזה זמן והלכה לספר את החדשות לאליף.
אליף, שלמד על ההריון של דפנה, מיהר לבית המשפט והחל לשכנע את כהראמן שלא יתם את הילד. הוא צריך שיהיה לו אב, הם לא צריכים להתגרש.
אבל, קהרמאן גם נזכר שהילד נישא לא רק על ידי דפנה, אלא גם על ידי אליף אהובתו. ולמרות ההיריון של דפנה, הם עדיין היו גרושים.
