במהלך השנים נאלצו מהידברן ובנה מוסטפא להתגורר בסנג'אק אמאסיה.
באותם זמנים שבהם בן לשושלת מופקד על סנג'אק, אמו צריכה לעקוב אחריו.
למאהידברן לא נותרה ברירה אלא לעזוב את הארמון באיסטנבול, אך היא הייתה בטוחה שמתישהו היא תחזור וכבר כוואליד.
כשסלימאן חלה קשה והלך לישון, בדלייה הוא החל לקרוא לבנו הבכור מוסטפה.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, שחשבה שזו עשויה להיות משאלתו האחרונה של הריבון, דרך רוסטם-פשה שולחת מכתב למוסטפא ובו לבקש ממנו להגיע לבירה.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה - הסולטאן הזמין רק את מוסטפה, אך את מק'ידברן, מתוך מחשבה שהריבון כבר לא יקום, לבש את כל השחור והלך בעקבות בנה לאיסטנבול.
כמובן שבפגישה שתי הנשים - מהידברן ואלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה "החליפו נעימות", אולם מאוחר יותר, כשמכידברן נשאר לבד ליד מיטתו של סולימאן, היא אמרה את הדברים הבאים:
- זכית כל כך הרבה ניצחונות, כבשת כל כך הרבה ארצות. הביא עמים שלמים על ברכיהם.
וזה היה הגורל בשבילי לראות אותך כל כך חסר אונים וחלש.
המכשפה הזו התגלתה כיקרה לך ממני ובנך. שכחת את מוסטפא, בכורך. אולי זה היה החזר. אני צריך לבכות ולהיות עצוב עליך, אבל אחרי שחווינו כל כך הרבה סבל, אין לי דמעות בשבילך.
כל מה שאני רוצה לאחל זה למות בשלום. אחרי הכל, זה לא רק טוב יותר עבורנו, אלא גם בשבילך.
האם ניתן לגנות את מהידברן על מילים כאלה? אני לא חושב שכן. האם אישה, שנשללת מאהבתו ותשומת ליבו של אדם אהוב, יכולה להתייחס אליו אחרת? גם אם האיש הזה הוא אדון העולם.
