ברברוסה היה המפקד הראשי של הצי והביא ניצחונות רבים לאימפריה העות'מאנית. הסולטן סולימאן כיבד וכיבד את הירדידין פאשה והחשיב אותו לידידו ובעל בריתו.
לברברוסה היו לא מעט אויבים, ורבים רצו להדיחו מתפקידו.
אבל האויב העיקרי שלו היה ח'יורם - סולטן ורוסטם - פשה. מוסטפה היה מקור הוויכוח העיקרי.
ברברוסה היה בצד של שהזדה הבכור ובכל דרך אפשרית תמך בו, בתקווה שמוסטפה הוא שייקח את כס המלוכה אחרי סולימאן.
ברור שלאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה על התוצאה הזו היו תוכניות ומחשבות משלהם, והיירדין - פשה רק התערב בה.
ואז, בהוראת אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, הוא חוטף את בתו של ברברוסה, והם הציבו תנאי: אם המלח רוצה לראות את בתו בחיים, עליו לבקש התפטרות.
לברברוסה היו רק שתי אפשרויות: או שהוא בגד בשאהזאדה מוסטפה, או שהוא יאבד את בתו לנצח.
הדאגה לבתו וגורלה העתידי של שהזדה השפיעו על בריאותו של המלח הצעיר שכבר לא - וכאשר חש ברע בלבו, קיבל חיזיר הירדידין פאשה החלטה וביקש מהסולטאן להתפטר.
אנשי מוסטפא הצליחו לשחרר את מרימיסה ובריאותו של המלח חזרה.
הכל הסתדר היטב למלך הים, מלבד סולימאן לא איפשר לפאשה להתפטר. יתר על כן, בעל הכנת הכנת צנצנת דבש עבור המלח בכדי לחזק את בריאותו.
רוסטם פאשה ביקש מהריבון למסור את הדבש לברברוס עצמו, אך הפקיד את העסק הזה בידי סוקול.
ברברוסה, בידיעה שדבש מהריבון, הזניח את כללי הזהירות - הרי הסולטן לא ירעיל אותו. אך לשווא... הסולטאן כמובן לא עשה זאת, אבל רוסטם - פאשה - בקלות.
אחרי כמה כפות דבש, הלב של ברברוסה נשבר והוא נתן את נשמתו לאללה.
ברברוסה הוא אדון הים והאוקיאנוס. משמו בלבד רעדו ברכיהם של האויבים, ואלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הצליחה להיפטר ממנו.
