אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, הסולטן, לאחר שחזרה לארמון מהשבי, נודעת כי אהבתה מהמט עזבה לעולם אחר. חסקי מבין כי מהידאברן אשם במותה של שהזדה שלה ונשבע לנקום בה.
בטקס הצגת החרב לג'יהאנגיר הגיעו כל האחים לארמון, ובאותו הרגע הודיע סולימאן מי ישל כעת במניסה - סלים. לאחר שנודע לו על החלטתו של הריבון, הבין מוסטפא כי אביו שוב גירש אותו מגן העדן, ובדחיפות, באישורו של הריבון, נסע לסנג'אק שלו בעמאסיה.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, החליטה ששעת הנקמה הגיעה והגיע הזמן לסיים את מוסטפה. היא נותנת את ההוראה לרוסטם - פאשה, שבדרך לאמאסיה, שודדים תקפו את מוסטפא וירו חץ לליבו.
מוסטפה עם שומריו ופילגשו רומיסה, שהיה אז בעמדה, עצר ללילה. שכירי החרב של רוסטם פשה ניצלו זאת.
רק שהם לא ידעו שברברוסה הורה לאנשיו הנאמנים אטמנג'ה ויבוזה להשגיח בחשאי על השאהזדה ולהגן עליו.
ברגע ההתקפה, מוסטפה, יחד עם פילגשו ההרה, עוזבים את האוהל. אם כי, אני לא מבין מדוע מוסטפה הרשה לרומיסה לצאת החוצה, ובכך לחשוף אותה לסכנה גדולה עוד יותר.
אנשי ברברוסה מתמודדים במהירות עם שכירי החרב של רוסטם, אך עדיין מצליחים לשחרר חץ שעף היישר ללב השחזאדה. ברגע האחרון הפילגש לוחצת על מוסטפה והחץ דוקר אותה ממש בגב.
לא ניתן היה להציל את רומייס, ושוב במאבק על כוח ונקמה, נשפך דמם של נשמות תמימות.
מוסטפה שוב הצליח להונות את המוות. נכון, המחיר גבוה מדי - ילד שטרם נולד.
מוסטפא גילה מי עומד מאחורי הניסיון הזה והחליט שיש לו מספיק. הוא מכריז על ח'יורם - הסולטאן ורוסטם - מלחמה על פנינו, והם יכו אותם בכלי הנשק שלהם.
