הוצאתו להורג של הווזיר הגדול איברהים פאשה ריגשה את כל העולם. אפילו אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, שהיתה אחת הבודדות שידעו את הסיבה האמיתית לסדר כה בלתי צפוי של הריבון, נדהמה ממה שקרה.
איברהים לקח כל קידום כמובן מאליו. הוא היה בטוח בידידותו עם הריבון ואפילו לא חשב שניתן יהיה להוציא אותו להורג.
הגאווה והגדולה הם שהרסו את פרגלה. בכל הזדמנות אמר הפשה כי הוא זה ששלט באימפריה העות'מאנית, והוא שקיבל החלטות. והריבון רק מוציא גזירות.
כמובן, לאדם משפיע שכזה יש אויבים רבים שלא יפספסו את הרגע להרוס את הווזיר הנרקיסיסטי. וכך זה קרה.
המתנגדים, ובמיוחד אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, הודיעו במדויק לריבון שהוא מדבר מאחורי גבו במשא ומתן עם שגרירים ואנשים בכירים אחרים.
מילים אלה פגעו בסולימן בכאב בלב, הוא אהב וסמך על איברהים והתייחס אליו כמו לחבר, אח. ולשמוע מילים כאלה בפנייתו מאדם שהריבון עצמו הרים כל כך גבוה - נגע עד עמקי הנפש.
סולימאן התייחס לכך כאל בגידה ועלבון אישי. ואם הסולטאן היה מלווה את חברו בדרכו האחרונה בהצטיינות, רבים היו מחליטים שהוא קיבל החלטה שגויה.
ההחלטה להוציא לפועל, סולימאן ניתנה קשה מאוד, אך הוא הבין שאיברהים לא יפסיק, מכיוון שהסולטן כבר הזהיר אותו לא פעם.
סולימאן היה כה המום מהבגידה של חברו, שלאחר ההוצאה להורג הוא אפילו לא כיבד את הווזיר הגדול לשעבר בקבר.
איברהים נקבר על ידי חברו הנאמן של מטרקי במקום סודי, שרק ניגאר - חאטון סיפר עליו.
על פי עובדות היסטוריות, קברו של איברהים ממוקם באיסטנבול, רובע פינדיקלי, בין מבנים רב-קומתיים והוא כלל לא בולט.
כמו כן, לאנשים רבים יש שאלה: מדוע נחנקה הפאשה ולא נערפה בכיכר, כבוגדת?
באותם ימים, אנשים בתפקידים גבוהים הוצאו להורג ללא שפיכת דם.
