כבר מההתחלה, וליד לא אהב את הפילגש הגאה והמרדנית של בנה סוילמן. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה ניסתה בכל דרך אפשרית לרצות את ולידה, אך היא הצטערה יותר ותמכה במהידברן.
לאחר המתיחה המנוסה של שחזדה הצעיר יותר, חלה הסולטן סולימאן ובמשך זמן רב מאוד נכנס לשכחה. האירוע הזה עזר לוואלידה להבין מי באמת אוהב את בנה, ומי לא יכול לחכות למותו.
מהיידוורן נשללה מתשומת ליבו של הסולטן במשך תקופה ארוכה, וכל הזמן הזה היא בקעה תוכנית נקמה שניתן היה לבצע רק בזכות השחזדה הבכירה. אחרי הכל, זה היה בנה מוסטפה, אחרי סולימאן, שהיה אמור לעלות על כס המלוכה.
אך מק'ידברן מאוד רצה לנקום ומיהר למהר לדברים, כשהחליט שהסולטן יעזוב בקרוב את העולם הזה, היא החלה למהר את מוסטפא לעלות על כס המלוכה על מנת להשמיד את אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה וילדיה.
למרבה המזל, מוסטפא אהב את אביו יותר מהשלטונות ולא מיהר לדברים, ואז ביקש מק'ידברן מאיברהים להשפיע על בנה, ואמר כי הוא זה שישלוט במדינה בידי מוסטפה.
אבל אברהים התגלה גם כנאמן הרבה יותר ואסר על מק'ידברן אפילו לחשוב על זה.
מק'ידברן היה כל כך בטוח שסלימאן לא יקום יותר שהיא כבר לא הסתירה את זה. באותו רגע הבינה וואליד מי היה עם בנה כל השנים, ועל מי היא מגינה כל חייה.
נכון, מתוך פחד מהילדים, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה שלחה אותם לארמונו של חאטיג'ה, אך אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הבינה שאם מוסטפא היה בשלטון, אז חאטיג'ה לא יוכל להציל אותם.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה השיגה רעל כך שבמקרה של מות הסולטאן, תשפך אותו על עצמו ועל הילדים, מתוך אמונה שעדיף לתת להם למות בידה מאשר על ידי צבר האויב.
אבל סולימאן הטוב התעשת. במקביל, הוא הודה בפני אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה כי בזמן שהיה בתרדמת, הוא ראה ושמע הכל, וכל כך נדהם ממה שקרה שהוא רצה למחוק את הכל מזכרונו. אבל זה בלתי אפשרי.
לעומת זאת, וואליד שינתה את דעתה כלפי אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה לטובה, אך היא התאכזבה מאוד ממכידברן.
