סולטאן-חאנים ציפה ליום הדיון, שלאחריו אמורה האישה למצוא חופש. והיום ההוא חל ביום הולדתו של אליף.
סולטן-חאנים אסר על עורך דינה לומר לילדים באיזה יום יתקיים המשפט. היא רצתה להפתיע.
ולבסוף הגיע היום הזה.
סולטאן-חאנים הלך לבית היורוק-חאנים, מתוך מחשבה שאליף עובד עבורם, אבל קימת-חאנים שוחח ביובש מדי עם האישה, ואז דחף עלון עם הכתובת לידיה וסגר את הדלת מול אפה.
לאחר שתפסה מונית הגיעה סולטאן-חנים לבית בו התגוררו ילדיה, ולפני שהצליחה לצאת מהמונית היא ראתה מכונית נוסעת עד הבית, ממנה יצאו אליף וכהרמן.
הסולטן חניאם החליט לצפות בבתה וראה סצנה נוגעת ללב של פרידה.
אליף הסבירה לאמה כי קהרמאן קיים פגישה והיא צריכה להישאר מאוחר.
סולטן-חניאם לא באמת האמינה לבתה, אבל גם היא לא חיטטה בה.
אבל רק כמה ימים לאחר מכן התגלה לה סוד נוראי.
קאהרמאן החליט להוציא את אליף מהעיר, אך בערב הכבישים היו מכוסים בשלג והם נאלצו להישאר במלון במלונות.
אליף התקשר לנאזלה וביקש ממנה להגיד לאמה שהיא תישאר בעבודה עד הבוקר, מכיוון שהמשתה התעכב בחברה בה עבדה.
סולטן-חניאם לא הצליחה להבין איזו עבודת לילה הייתה לבתה, אך החליטה לחכות לה ולשאול אותה הכל. אבל הם לא היו צריכים לחכות לבוקר, דפנה הגיעה לביתם, שסיפרה לאמו של אליף שבתה מנסה לקחת את בעלה משם וכעת הם נחים מחוץ לעיר ביחד.
סולטן-חאנים לא יכלה לישון זמן רב, ולאחר מכן החליטה לחפש במיטתו של אליף, שם מצאה את יומנה של בתה.
שממנו הבנתי שבתה הבכורה בהריון מכהרמן.
לאחר שהמתין לאליף, כינה אותה סולטן-חאנים אישה מתמוססת, חרפה למשפחה, ואז הכה אותה בפניה, התכנס נאצי ועם המילים "כבר אין לי בת" עזב את הבית.
נזלי ניסתה להסביר לאמה כי אליף לא איבד את כבודה, אך סולטן-חאנים לא רצה להקשיב לשום דבר.
