מערכת היחסים הידידותית והחמה בין קימת-חאנום וכלתו הצעירה התפתחה לביזוף והעלבות מתמידות.
דפנה האשים את אמו של קהרמן בכך שהרסה את נישואיהם. אחרי הכל, זה היה קימת שקיבל את ההחלטה, בלי ידיעת הילדים, שאליף תהפוך לאם של נכדה.
כמובן שקיימט לא רצה בתוצאה כזו, וקיבל החלטה, קיווה שהסוד הזה ייעלם איתה. אך דפנה הצליחה לגלות שהיא לא אמו של הילד הזה. לאחר שלמדה את האמת, היא לא רצתה לגדל ילד של מישהו אחר, גם אם הילד הזה חשוב מאוד לבעלה האהוב.
קיימט ניסה לדבר, להסביר לדפנה שהיא אשמה, אך את הנעשה לא ניתן היה להחזיר. אבל בכל פעם נקלעתי לאי הבנה ולהעלבות.
עייפה מיחס כזה כלפי עצמה, קיימט-חאנום איים על דפנה שאם היא לא תירגע, היא תגרום לכך שדפנה אפילו לא תתקרב לחרמן בלי רשותה, למרות העובדה שהיא תחבק אותו.
אך דפנה הייתה בטוחה שקיימט-חאנים לא יכול לעשות דבר ובכל הזדמנות היא לא היססה להאשים אותה במה שקרה.
כאן קיימט-חאנים עצמה עשתה טעות גסה שבגללה כמעט איבדה את בעלה ובנה - היא לקחה את אליף להפלה.
וכדי לתקן את בנה ולהצדיק את עצמה בעיניו, הראה קימת לכהרמן את השיקוי שדפנה שפך לחלב של אליף.
אחרי שאמרנו שזה הרעל של הנחש, אשתך. נכון, כאן קיימט שיקר ואמר שהיא זו שמנעה מדפנה להיפטר מילדם של אליף וכהרמן.
קאהרמן לא ציפה לרעילות כזו מאשתו, הוא הבין שעכשיו איתו אין הדפנה, שאהב פעם.
