לאחרונה קהרמן מבלה יותר זמן בביתו של ג'לאל מאשר בביתו.
אליף התקרב אליו וקרוב יותר מאשתו שלו. כהראמן חלם להביא לעולם בן, אך דפנה לא חלק איתו את השמחה הזו.
לכן, ליבו ונפשו נמשכו למי שהכי דואג לילדו.
לאחר שנודע לו כי לאליף יש יום הולדת, ביטל קאהרמן את כל ענייניו והלך להביא מתנה.
היה חשוב לו להציג מתנה כזו המדגישה את נשמתה ואופייה של ילדת יום ההולדת.
כהרמן לא חסך במתנה לאליף וקנה תליון יקר ויפה בצורת השמש.
ביום זה הזמין דפנה את קאהרמן למסעדה האהובה עליהם, אך קאהרמן לא הביא את אשתו למסעדה זו, אלא את אליף, שם העניק לה את מתנתו.
כמובן שלמחרת קיבלה החברה חשבונית בגין הרכישה, שבמקרה נפלה לידיו של יוקופו.
יוקופ, שהכיר את יחסיו המתוחים של קאהרמן עם דפנה, הבין כי מתנה זו אינה מיועדת לאשתו. והוא לא רצה להחמיץ את ההזדמנות להכניס רעל למערכת היחסים שלהם.
יוקופ העביר את השטר לשוקראן, והיא, בתורה, עם פנים תמימות, הגיעה לדפנה כדי לברר איזה סקרנות נתן לה קאהרמן בכסף מטורף כזה.
דפנה "לא פגעה בפניה בבוץ", ואמרה שהתליון נקרע, אך היא הלכה לאליף, שעל צווארה ראתה תליון יקר.
דפנה איימה על אליף שאם היא לא תירגע, היא תעמוד בפני צרות גדולות. ואז היא קרעה את התליון מצווארו של אליף.
אבל אליף לא שתק, היא אחזה בידה של דפנה ולקחה את מתנתה. אליף לא סיפר לאיש על האירוע הזה.
