מאמינים ש"גאורגים "הם סוג של כופתאות, אבל כאן ראוי לציין שהבצק וכל השאר מכינים קצת אחרת, מה שאומר שלא צריך לקרוא להם ככה. כמו כן, למאכל זה אין שום קשר למטבח הגאורגי, אך אין תשובה מוחלטת מדוע הם נקראים. היה אפילו מקרה שהושמעו טענות בעניין זה.
אם נפנה להיסטוריה של הכופתאות עצמן, אז הם הגיעו אלינו מאוראל, כפי שפוקלבקין האמין לסיפורים. אבל המילה עצמה מגיעה משפות הפרם, מה שאומר שגם מנקודת מבט טכנית גרידא אי אפשר לכנות "גאורגים" כל סוג של כופתאות.
היתרון של המנה הוא שתוכלו לבשל כמה שתרצו, ולבזבז עליה את אותה כמות זמן. את מה שלא אכלתם אפשר לחמם אחר כך, בעוד שהם לא יאבדו את הטעם והמראה שלהם, וגם את "הגאורגים" אפשר לאכול קר.
למרות שזה יכול להיראות מסובך, זה פשוט מאוד ולא לוקח הרבה זמן, ויש רק שלושה מרכיבים עיקריים. במיוחד, זה יאהב את מי שלא אוהב במיוחד להשתולל עם תוספת או שנמאס לו מארוחת הערב הרגילה.
מה אתה צריך:
1. בשר טחון.
2. בצק כופתאות.
3. גזר, בצל.
4. רסק עגבניות.
5. מלח ותבלינים לפי הטעם.
קוצצים את הבצל, אפשר לעשות זאת בעזרת סכין "בדרך המיושנת" או על בלנדר. יש להוסיף חלק ממנו לבשר הטחון, ככל שהמנה האחרונה תהיה עסיסית יותר.
מטגנים גזר מגורר עם שאריות בצל בשמן צמחי. אנו מסירים חלק, ומוסיפים רסק עגבניות לשאר. מבשלים עד לקבלת הרוטב.
לאחר מכן, מרדדים את הבצק ושמים עליו את הבשר הטחון, כמו גם את הטיגון שדחינו. אנחנו מגלגלים הכל לגליל, והמצב מיועד לעיגולים בעובי 2 ס"מ.
אנחנו מגלגלים אותם בקמח ומעט קיסוס ביד ומטגנים אותם קלות במחבת.
אחר כך שמנו אותם במחתה בשכבות, שביניהן נשתמש ברוטב שלנו.
לאחר מכן, הוסיפו מים רותחים לכיסוי "הגאורגים" ובשלו לא יותר מ -15 דקות.
מפזרים עשבי תיבול עם המנה המוגמרת. אפשר להגיש אותו עם שמנת חמוצה - זה טעים מאוד! תהנה מהארוחה.
