את הסיפור הזה סיפר ידיד אחד שעובד במוסד חינוכי. על עיניה התגלגלות מלודרמה, אשר שוב מוכיח כי סיפורים אלה אינם סוף לא טוב.
וכך, בעיר חינוכי מוסד N עובד ילדה. בזמנו של ההיסטוריה, היא הייתה בת 35 שנים והיא עבדה עם סטודנטים של שנת 2nd. רובם היו בנים, כאונ' טכנית.
חודש אחרי ספטמבר 1 היא החלה הודעה מאחד התלמידים לא עניין להסתיר. קבלת אליו היה משחק מעניין והוא תמך בה. הם פלירטטו וצחקו, אבל ניסו לא להראות העניין שלו באחרים.
לאחר חודש נוסף של היחסים שלהם גדל למשהו יותר, ומאז הם היו צריכים לרדת למחתרת, הם נפגשו רק על הדירה של הילדה. בנוסף, על פי הקלאסיקה של הז'אנר, היא התחילה להתאהב.
הנער, בתורו, לא ממהר לפרסם את יחסיהם וביקש להמתין. מאז הקשר הזה הוא לא רק ניגוד עניינים של עבודה ולימודים, אבל גם הלם להוריו.
היא חיכתה, סבלה, סבלה, אך המשיכה להתאהב יותר ויותר.
קרוב יותר חגי ראש השנה, היא לשים את השאלה בבוטות - או שאנחנו אומרים עלינו להורים שלך ושל הציבור, או צורך "העניבה". הבחור שאל עוד פעם, אמר את הדברים בסדר, וזה שוב אפיל רעלה.
ראש השנה נחגג הילדה לבד. מאז חברתה לא יכולה לבוא, הורים שלכאורה לא שוחרר.
והנה, המורה לא החליט על צעד סביר (עדיין הורמוני פלאות עבודה), זה מופרך עצמה לבוא לבקר blagovernomu שלו ולספר הכול להוריו. לבושים יפה, היא אספה את מחשבותיה ואת הלך לבקר.
בידיים רועדות, מצלצל בפעמון, היא שמעה קול של אישה - מי שם? נשאל פתוח, הם אומרים אני מורה של הבן שלך, אתה צריך לדבר. אמא פתחה בלי מחשבה שנייה. פה נאמן על הסף נוצר ואבא ממש שם. ומזווית מציצת ילדה מתוקה 17 שנים ...
אמא אמרה - pass יכול לקבל קצת תה? הוא הציג את הקהל - זה שבעלי ולנטין, אבל זה (היא הנהנה כלפי האישה) במילאנו, ילדת הסטודנט שלך.
בשעה שהמורה עזב את הקרקע תחת רגליהם, אך היא התאוששה במהירות הרים את הטלפון בידיו, מלמל משהו כמו - אני מצטער, יש לי שיחה דחופה, ומיהרה אל הדלת, כדי לא לתת להם המדינה.
כשהגעתי הביתה, היא נפלה על המיטה ופרצה בבכי, דמעות זלגו מעצמן והיא לא יכלה להפסיק. איך אפשר? בשביל מה? איך יכולתי להאמין לו? ובכל זאת אלפים שאלות, שאליו הוא לא הצליחו למצוא את התשובה.
חגי ראש השנה הגיעו להסיום ואנחנו צריכים ללכת לעבודה, בפני התלמידים, אך כוחות זה לעצמך לעשות את זה הוא לא נמצאו, כך התפטר כדי כבר לא נתפס כמי שהביא לה כל כך הרבה כאב.
מוסר ההשכל של הסיפור הוא - כל הזמן, אל תהיה נאיבי, לנסות להסתכל על מה שקורה ואתה תראה הרבה בלי משקפים ורודים, אם כי לא מאוד נעים!
תודה על הקריאה. אם אתם מעוניינים פריטים כאלה, בבקשה לשים את האצבע מעלה להירשם לערוץ :) זה יעזור לי להבין את הרלוונטיות ולהמשיך לפתח אותם.
