כשהתחלתי לצאת עם חברתו "הרשמית" הראשונה שלו הייתי בן 16 שנים. וכל החברים שלי אני נראה מאוד תלול ומבוגרים, כפי שכבר היה ילדה אמיתית.
בעוד הם שמעו רק לכיתת הצקה, והם לא יכלו ולחלום שבחורה יכולה לשים לב בני נוער מחוצ'קנים כמותם.
לריסה היה 14, והיא לא נראית בגיל מבוגר. היא היתה בקומה מעלי הראש, וליד התינוק שלה, הסתכלתי 10 שנים. אבל זה לא מונע מאיתנו לבלות וליהנות זה מחברתו של זה.
אוי, מה זה לא ממש ברור, ציירתי אישה, אבל היא ללא ספק הייתה מוקסמת ואולי אפילו אהבה.
אחרת הפגישות שלנו ושמחה הדדית מהם להסביר פשוט לא אפשריות. מאז הופעתו שלי, בזמנו, זה השאיר הרבה כדי להיות רצוי.
יושב על ספסל, ליד בית הספר, כל יום אנחנו מצייצים על משהו, צוחק מחזיק ידות, מה גורם קנאה פרועה של החברים לכיתה שלי.
לבשתי תיק Larisin, נתתי לה סוכרייה וכל מיני דברים. באנו מבית הספר, שילבו ידיים, ולפעמים פשוט עמדתי והסתכלתי למרחק והשמיים.
ביום לימודים משנה הסתתרנו מכולם בפינה ודיברו בהתלהבות על השמחה והצער העשרה שלנו.
הראשונה שלי "האהבה" נמשכת כשלושה שבועות.
בהדרגה, האינטרסים שלנו הפכו שונים ואנחנו חדלנו להתעניייין זה מחברתו של זה. ויום אחד, אני פשוט לא לבוא שינוי לריסה, אשר עמד על משהו פטפט עם חבריו לכיתה. הלכתי על פניהם, אמרתי שלום והלכתי לחברים שלו.
שאלות החברים שלי: מה קרה? נפרדת? למה?
עניתי בפשטות: כן, מפוזר. הוא כל כך החליטה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים.
על ידי לריסה היה ברור שהיא לא עוברת, להיפך מפטפטים בעליזות עם החברות ואינה אפילו להסתכל לכיוון שלי.
ואני, בתורו, היה כמרקחה, אבל הבנתי שאני רוצה.
אבל לא היה לי מושג שהסיפור הזה יהיה תחילת הדרך שלי לפגישה עם חברתו, שלימים הייתה להיות אשתי ואת האמא של הילדים שלי.
תודה על הקריאה. אם אתם מעוניינים פריטים כאלה, בבקשה לשים את האצבע מעלה להירשם לערוץ :) זה יעזור לי להבין את הרלוונטיות ולהמשיך לפתח אותם.
