גדלנו בלי אינטרנט, לא התקשרנו אחד לשני לפני שיצאנו לטייל, המורים לא כתבו בקשות בצ'אטים של ההורים, והורים לא יכלו להתקשר אלינו כשאיחרנו בבית. לבקש משימה לאחר דילוג בית ספר, הלכנו לבית של חבר לכיתה, לימדו אותנו להיות עצמאיים מהעריסה, תמיד אכלנו הכל, היה לנו משטר, ונענשו. זה עכשיו גרוש חבורה של פסיכולוגים שטוענים שלכל אחד מאיתנו יש טראומת ילדות עקב חינוך כזה. אבל אנחנו נזכרים בשנות ילדותנו ברוך ובהנאה, מבינים שלילדים שלנו לא יהיה את זה... כן, משהו היה מוזר, ואולי לא בסדר. אבל זה היה ככה לכולם, ואנחנו עדיין אוהבים את ההורים שלנו בטירוף, ומודים להם על הילדות שלנו!
לא הייתה שינה משותפת. כעת הורים צעירים ישנים עם ילדיהם כמעט עד סיום הלימודים. והורינו לימדו אותנו שהורים ישנים לחוד, וילדים לחוד, ולא היו פינוקים.
לימדו אותנו להיות עצמאיים. אנחנו עצמנו הלכנו לבית הספר ובחזרה, יכולנו לבשל את הארוחות שלנו אפילו בכיתה א', ניקינו את הבית בזמן שהורינו עבדו, ואפילו שמרנו על האחיות והאחים הקטנים שלנו. את השיעורים עשינו בעצמנו, גם נרשמנו בעצמנו למעגלים ולמדורים. ולפעמים נאלצתי לדרוך לקצה השני של העיר לרקמה, סריגה, ריקוד או כדורגל. הם עשו הכל בעצמם. עכשיו הכל נקבע בטלפון, אם ההורים לא יכולים לפגוש את הילד מבית הספר, לקחת אותו למעגל או לשבת איתו בבית, סבא וסבתא מחוברים. גם שיחקנו לבד. כמובן, כי עכשיו החיים הפכו מסוכנים הרבה יותר מבעבר.
שמאליים הוכשרו לימין. זה תמיד נראה לי כל כך מטופש, אבל לפני כן, ילדים כמעט היו קשורים ביד שמאל לגוף, כדי שפשוט לא ינסו לכתוב איתה. אני חושב שזה לא משנה באיזו יד אדם עושה משהו, העיקר שהוא עושה את זה טוב.
תמיד סיימנו הכל כי הזקנים הכריחו אותנו לעשות זאת. עכשיו, אם אכלת הכל, לך ותלך. הם גם האכילו אותנו לפי שעה. אגב, כשהילדים היו תינוקות, גם אני האכלתי אותם בקפדנות כל 3 שעות, כי הרופא אמר כך. כמה סבלתי אז וכמה סבלו הילדים שלי...
הבנים בילדותי היו כולם עם תספורות קצרות, והבנות לעתים קרובות יותר עם שיער ארוך, קשתות, פוני. עכשיו זה הפוך. אני לא שופט, כל אחד מתבטא איך שהוא רוצה, אבל נראה לי שלפני הכל היה איכשהו יותר מאורגן, עכשיו לתלמידי בית הספר יש יותר מדי חופש.
נענשנו. כן, גם אני טסתי עם חגורה, ולא פעם בימי ילדותי הגנתי על זמני המוקצב בפינות הדירה. אבל אצלי מיד זה נדחה כמו להתנהג זה בלתי אפשרי. עכשיו נסו את זה, שימו את הילד בפינה, הטינה תתחיל מיד, ואז יצוצו טראומות ילדות, וההורים ייכתבו במהירות כרעילים. אבל אנחנו אוהבים את ההורים שלנו, למרות הפינה והחגורה. בעבר גם בגנים הכניסו ילדים לפינה, אבל עכשיו פשוט שמים אותם על כיסא גבוה, וגם אז זה לא תמיד מסתדר.
הייתה לנו שגרה. לפני הלימודים, ישנו במהלך היום, הלכנו לישון באותה שעה בערב, אכלנו גם צהריים וערב לפי המשטר. עכשיו, אם ילד לא רוצה לישון במהלך היום, לא מכריחים אותו, אבל אם הוא אוהב לא לישון עד 12 בלילה, אין מה לדאוג. ובכן, אם הוא לא רוצה בורשט או דייסה, זה שטויות, אז הוא יאכל צ'יפס.
אנחנו ממעטים להשתמש בחיתולים. עם הילד הראשון שלי, חיתולים היו דבר נדיר עבורי. הילד היה יותר בחיתולים, או פשוט "חורר" על שעוונית. אבל בעוד שנה כבר התיידדנו עם הסיר. עכשיו חיתולים הפכו לאופנתיים, ואמהות רבות שמים אותם על התינוקות שלהן עד גיל ארבע!
ובילדותי, הורים מעולם לא התנצלו בפני ילדיהם! וזה לא הרגיש לא בסדר. הורים מודרניים מתנצלים בפני ילדיהם, ואז מסבירים מדוע הענישו אותם או הם צעקו עליהם, ואז הם גם קונים איזו מתנה לאות פיוס, מה שאני לא עושה מבין.
ואיך הייתה ילדותך, ועל אילו עקרונות חינוך אתה מקפיד על ילדיך?
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/ranshe-bylo-po-drugomu-chto-bylo-v-nashem-detstve-i-nikogda-ne-proizojdet-v-detstve-nashih-detej-i-vnukov.html
